תנ"ך על הפרק - מלכים א ד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

מלכים א ד

291 / 929
היום

הפרק

וַֽיְהִי֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃וְאֵ֥לֶּה הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁר־ל֑וֹ עֲזַרְיָ֥הוּ בֶן־צָד֖וֹק הַכֹּהֵֽן׃אֱלִיחֹ֧רֶף וַאֲחִיָּ֛ה בְּנֵ֥י שִׁישָׁ֖א סֹפְרִ֑ים יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃וּבְנָיָ֥הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֖ע עַל־הַצָּבָ֑א וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃וַעֲזַרְיָ֥הוּ בֶן־נָתָ֖ן עַל־הַנִּצָּבִ֑ים וְזָב֧וּד בֶּן־נָתָ֛ן כֹּהֵ֖ן רֵעֶ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃וַאֲחִישָׁ֖ר עַל־הַבָּ֑יִת וַאֲדֹנִירָ֥ם בֶּן־עַבְדָּ֖א עַל־הַמַּֽס׃וְלִשְׁלֹמֹ֞ה שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נִצָּבִים֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִלְכְּל֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וְאֶת־בֵּית֑וֹ חֹ֧דֶשׁ בַּשָּׁנָ֛ה יִהְיֶ֥ה עַל־אחדהָאֶחָ֖דלְכַלְכֵּֽל׃וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם בֶּן־ח֖וּר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃בֶּן־דֶּ֛קֶר בְּמָקַ֥ץ וּבְשַֽׁעַלְבִ֖ים וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וְאֵיל֖וֹן בֵּ֥ית חָנָֽן׃בֶּן־חֶ֖סֶד בָּֽאֲרֻבּ֑וֹת ל֥וֹ שֹׂכֹ֖ה וְכָל־אֶ֥רֶץ חֵֽפֶר׃בֶּן־אֲבִֽינָדָ֖ב כָּל־נָ֣פַת דֹּ֑אר טָפַת֙ בַּת־שְׁלֹמֹ֔ה הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃בַּֽעֲנָא֙ בֶּן־אֲחִיל֔וּד תַּעְנַ֖ךְ וּמְגִדּ֑וֹ וְכָל־בֵּ֣ית שְׁאָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֵ֨צֶל צָרְתַ֜נָה מִתַּ֣חַת לְיִזְרְעֶ֗אל מִבֵּ֤ית שְׁאָן֙ עַ֚ד אָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה עַ֖ד מֵעֵ֥בֶר לְיָקְמֳעָֽם׃בֶּן־גֶּ֖בֶר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד ל֡וֹ חַוֺּת֩ יָאִ֨יר בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה אֲשֶׁ֣ר בַּגִּלְעָ֗ד ל֚וֹ חֶ֤בֶל אַרְגֹּב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּבָּשָׁ֔ן שִׁשִּׁים֙ עָרִ֣ים גְּדֹל֔וֹת חוֹמָ֖ה וּבְרִ֥יחַ נְחֹֽשֶׁת׃אֲחִֽינָדָ֥ב בֶּן־עִדֹּ֖א מַחֲנָֽיְמָה׃אֲחִימַ֖עַץ בְּנַפְתָּלִ֑י גַּם־ה֗וּא לָקַ֛ח אֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־שְׁלֹמֹ֖ה לְאִשָּֽׁה׃בַּֽעֲנָא֙ בֶּן־חוּשָׁ֔י בְּאָשֵׁ֖ר וּבְעָלֽוֹת׃יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־פָּר֖וּחַ בְּיִשָׂשכָֽר׃שִׁמְעִ֥י בֶן־אֵלָ֖א בְּבִנְיָמִֽן׃גֶּ֥בֶר בֶּן־אֻרִ֖י בְּאֶ֣רֶץ גִּלְעָ֑ד אֶ֜רֶץ סִיח֣וֹן ׀ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וְעֹג֙ מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן וּנְצִ֥יב אֶחָ֖ד אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃יְהוּדָ֤ה וְיִשְׂרָאֵל֙ רַבִּ֔ים כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים וּשְׂמֵחִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל. לא אמר ויהי שלמה מלך על כל ישראל. אלא אמר המלך שלמה כי לו נאה המלוכה מצד רוב חכמתו. ולכן היה מלך על כל ישראל לומר כי כלם רצו באהבה ושמחה שיהיה מלך ולא היה שום מנגד אפילו בלבו כי לב כלם שוים לטובה שיהיה מלך כל ישראל. ובפרט אחר שנמתקו שתי הקליפות קשות כמ"ש בסמוך משם רבינו האר"י ז"ל: וצדוק ואביתר כהנים. רבינו ישעיה ז"ל תמה שהרי גרשו. ורד"ק כתב שהוא אביתר אחר. ושאר מפרשים כתבו דהוא אביתר אשר היה עם אדוניה אלא שצדוק היה כ"ג והוא נשאר גם כן עיין דבריהם באורך. ודעתי הקצרה כרד"ק ז"ל דמאחר דכתיב דאמר לו ענתות לך על שדך וכתיב ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' איך יתכן שיהיה הוא עם צדוק: טפת בת שלמה היתה לו לאשה. מדכתיב היתה נראה שכבר היתה אשתו קודם שנתמנה. אך גבי אחימעץ כתיב גם הוא לקח את בשמת בת שלמה. כי בעת מינויו היה לו בה לקוחים אך עדיין לא נשאה. מפרשים: ונציב אחד אשר בארץ. רז"ל והמפרשים אמרו אחד ממונה על כלן והוא עזריהו בן נתן המוזכר למעלה. ויש מרבותנו ז"ל שאמרו על חדש העבור: יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב וכו'. יש להעיר קצת דבימי דוד הע"ה נמנו ואח"ך היה דבר ומתו שבעים אלף. ודרך טבע באיזה שנים שעברו איך נתרבו כל כך שאין להם מספר כחול. ותו תיבת לרוב יתירה. ואפשר במה שפירשנו בעניותנו מ"ש משה רבינו ע"ה והנכם היום כככבי השמים לרוב. והוינן בה דהרי מקרוב נמנו ונודע מנינם. וניחא לן במה שפירשו כת הקודמין מאז"ל כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן שעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום. וחקרו בזה דהבחירה ביד האדם שכך רצה הקב"ה ואפשר כי ברגע קטון יחזרו בתשובה ואיך יתכן דבשעה קלה היה להם מנין ובה שעתא דחזרו בתשובה והם עושים רצונו של מקום לא יהיה מנין. ורוח חכמים נוחה דכשאינם עושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לאיש אחד ויש להם מנין. אבל כשחזרו בתשובה ועושים רצונו של מקום כל אחד נמנה לפי חשיבותו ושקול ככמה אנשים ע"ד שאמרו דיאיר בן מנשה היה שקול כשלשים וששה אנשים רובה של סנהדרין וכיוצא בזה אמרו שקול משה כנגד כל ישראל. וא"כ שפיר אמרו דכשעושים רצונו של מקום אין להם מספר דכל א' חשוב ושקול ככמה אנשים. ואם יחזרו בתשובה תכף יקובלו כרצון וזדונות נעשות כזכיות וכל אחד שקול ישקל כאנשים הרבה ואין מספר עד כאן דבריהם ז"ל. הוא הדבר אשר דיבר משה רבינו ע"ה והנכם היום כככבי השמים לרוב כי אתם עושים רצונו של מקום ולכן הנכם כככבי השמים מאין ספורות כי כל אחד מכם שקול ככמה אנשים. אמור מעתה אפשר דבא הכתוב הזה להגיד צדקת ישראל דלא נימא דבימי שלמה המלך שהיו בשלוה והשקט לא היו עושים רצונו של מקום ח"ו לזה אמר יהודה וישראל רבים כחול וכו' ואינו מדבר במנין פשוט לגולגלותם דהא בימי דוד נמנו כמש"ל אבל קרא להכי הוא דאתא דהם עושים רצונו של מקום ואין להם מנין שכל אחד חשוב ככמה אנשים ולהכי מדמה אותם כחול לרוב כלומר לרוב מעלתם. וזהו שסיים אוכלים ושותים ושמחים ולא אמר שמחים ואוכלים ושותים דהוה משמע שמחה גופנית שמביאה לאכילה ושתיה ביותר. אלא אוכלים ושותים כדרכם ושמחים בעבודת ה'. [אח"כ ראיתי לרז"ל שאמרו שהדברים כפשטן דהגם שנמנו ומתו ע' אלף בקצת שנים נתרבו כל כך בימי שלמה בחסד ה' ומ"מ אפשר דהא והא איתא דנתרבו בכמות ואיכות ומאי דכתיב לרוב הוא במעלתם גם כן]:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך